לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה שנקראת "קונספציה" חי לו בחור ממוצע ששוקל טיפה מעבר ושמו הדר. הבחור הסתובב לו בין ירידי צמחים ומגדלים, קנה ומכר, החליף ומסר.
יום אחד, ב-06/10/2023, תאריך שנשמע כמו מאיזה כוכב אחר, הגיע הדר עם אישתו וביתו לירידי צמחים נחמד שהתקיים במשתלה חביבה של בחור אחד ושמו שדות חמד אלי. הדר ראה את שחשקה נפשו, הוציא כ-400 שקלים מכיסו ורכש את ה-B. sp Ngoc Lac.
באותו הערב הדר כה התרגש שעשה בדיוק מה שהמורה הרוחני שלו, Ariel Shushan, לימד אותו לעשות:
"תמיד... תמיד תעשה גיבויים"
לקח הדר סכין ופלאג, חתך ותקע, תקע וחתך — ולבסוף, ניצבו להם למופת 9 ייחורים יפים וחסונים, אך כולם מחווירים לעומת המלכה האם.
One Ngoc Lac to rule them all...
שקע הירח, ועלה הבוקר. ארץ קונספציה התעוררה לבוקר שחור שלא ידעה כמוהו — ממלכת קונספציה נחרבה כולה. הדר גיבורנו לא חשב פעמיים, חיבק ביתו, נישק האישה ויצא למסע מבלי לחשוב מה עלול לעלות בגורלה של המלכה Ngoc Lac היפה. אך את הדר זה לא עצר.
ימים ושבועות עברו, חודשים חלפו, ומטלת שימור אוסף הצמחים של הדר עברו לידיה של חברתו Noa Tavori שהתקשתה לשמור לבד על אוספו של הדר — הרי שגם לה היה אוסף משלה. המלכה העדינה האפירה ודעכה, ולאט לאט פשוט נעלמה.
מפעם לפעם הדר חזר לביתו, בדק מה שלום הגיבויים, לעיתים השקה ולעיתים לא. אט אט הדר הבין שאין זה אחראי לשמור הכל לעצמו. הלך הדר ופיזר הגיבויים לכל קצוות תבל — לרמת גן וגבעתיים, לראשל"צ ולבאר שבע, לפרדס חנה וזכרון יעקב. אך ההרס של ממלכת קונספציה פגע בכולם.
המשיך הדר לסבב ועוד סבב, פיקד הוא על הטנק מבוקר ועד ערב. חמישה סבבים בעזה הם נתנו לו לספור, עד שהאהבתו לצמחים קצת נשארה מאחור.
אט אט קמלו העלים, נרקבו הגבעולים ונותרו רק שורשים עצובים שאינם מזינים דבר. הגיבויים כשלו — לא משנה אל מי הצמח עבר. רק גיבוי אחד קטן שרד, הלוא הוא הגיבוי של Yakir Levy — שאכן לווה דבר יקר במיוחד (got it? 😄).
הגיבוי הקטן הלך וגדל, טייל בארץ לאורכה ולרוחבה. עבר מסעות, החליף חממות, הגדיל עליו ושימח בעליו. יקיר היקר לא סיפר זאת לאיש שהגיבוי הקטן שרד — את זאת מכולם הכחיש.
יום אחד, באיזו תמונה מפוקסלת, קלט הדר איזו עלווה מוכרת.
שאל הדר: "זו היא? המלכה?"
"היא ולא אחרת!"
"אני לא מאמין, במקרה קלטתי בתמונה!"
הסתכל עליו יקיר דרך המסך: "אל דאגה ידידי, תקבל ממנה בחזרה"
קפץ הדר, קרן מאושר: "אתה אכן לווה יקר, נהגת בי ביושר"
אסף הדר את המלכה, כולו שמח: "זה הכל בזכותך!"
חייך יקיר ומעט הסמיק: "אתה מגזים חבר, חלאס להציק"
ואם כבר בבקשה — אז אבקש אחת נוספת:
הפסק נא עם החריזה או לדבר בגוף שלישי, זה אינו סיפור ילדים אלא סתם פוסט בפייסבוק — אז די להיות יצור!
אז שניה של רצינות — תודה רבה ליקיר, מנהל הקבוצה שלנו, שעזר לי להשיב צמח שבאמת אהבתי. הצמח הזה באופן סימבולי מזכיר לי תקופה אחרת — "הצמח של הקונספציה" קראתי לה.
אז בדיוק עכשיו, שאני סוף סוף חוזר ליהנות מהעשייה וההתעסקות — אני כל כך שמח שהיו סביבי האנשים שהמשיכו לטפח ולשמור, שחלק מהמינים לא יעלמו מהנוף בחממיות שלנו.